פציעות גפים תחתונות בילדים

ילדים נוטים להיות פעילים ופזיזים יותר ממבוגרים ולכן סובלים לעיתים קרובות מפציעות אורתופדיות שונות, בעיקר בתקופת החופשים.

למזלנו , מערכת השריר והשלד בילדים גמישה יותר משל מבוגרים, דבר המאפשר להם לספוג פגיעות בצורה טובה יותר כך שמירב החבלות יסתיימו בפציעות קלות בלבד. קצב הריפוי של ילדים היא גבוהה משמעותית מזה של המבוגרים. ככל שהילד צעיר יותר, כך יכולת זו תהיה גבוהה יותר. לדוגמא, שבר שידרוש גיבוס במשך של כ- 6 שבועות במבוגר, יחלים תוך פחות מחצי מהזמן בילד. בנוסף, ככל שהילד צעיר יותר גם יכולת הריפוי וחזרה למצב שטרם הפציעה יהיה גדול יותר. לדוגמא שבר בו נוצרה זווית בין חלקיו, ידרוש תיקון (על ידי משיכה או על ידי ניתוח) בילד בן 15 אך יצליח לתקן את עצמו לבד בילד בן 3.

אנו מסווגים את הפציעות באופן כללי לפציעות שאינן מכוונות (Unintentional) ופציעות מכוונות (Intentional), כלומר פציעות המרמזות על חבלה מכוונת על ידי חבר או קרוב משפחה. אמנם לא תמיד ניתן לדעת, אך במידה וישנם סימנים המרמזים על חבלה מכוונת, בנוסף לטיפול בפציעה הרופא מחויב לערב את גורמי הרווחה. ניתן לסווג את הפציעות בגפיים התחתונות בילדים גם על פי סוג הפציעה.

סוגי פציעות:

• שברים – פגיעה בהמשכיות התקינה של אחת או של מספר עצמות. ילד שחווה שבר בעצם לרוב לא יוכל לדרוך, יסבול מכאב משמעותי ולרוב יופיעו סימני שטף דם ונפיחות באזור הפגוע. בשברים קשים בהם נוצרה תזוזה בין חלקי העצם ניתן יהיה להבחין בציר לא תקין של הגפה. העצם שנשברת בשכיחות הגבוהה ביותר בילדים היא עצם השוקה (Tibia) שהיא העצם הגדולה של השוק. השבר יכול להיות שבר סגור, בו העצם שבורה אך אין פצע פתוח באזור או להיות שבר פתוח, בו יש פגיעה גם ברקמה שסביב העצם והעצם חשופה לסביבה החיצונית דרך הפצע שנוצר , זהו מצב חירום רפואי הדורש קבלת טיפול רפואי באופן מיגי היות ויש משמעות לזמן שעובר בין הפציעה לבין הטיפול מבחינת הסיכון לפתח זיהום בעצם בהמשך. כאן חשוב לדבר על שבר מיוחד הנקרא שבר הפעוטות Toddler's fractures זהו שבר בחלק התחתון של עצם השוקה המתרחש בילדים בין גילאי 9 חודשים לבין 3 שנים . ייחודיותו של השבר הזה, היא בכך שהוא נוצר עקב חבלה בעוצמה מאוד נמוכה, כגון סיבוב של הרגל בין הסורגים של הלול או פספוס מדרגה ופעמים רבות לא ניתן לראות שום סימנים בצילומים. התסמין הנפוץ הינו כאב בלבד , כאשר לרוב לא ילווה בצליעה או סירוב של הילד לדרוך על הרגל, הטיפול הינו גיבוס למשך שבועיים-שלושה על מנת למנוע כאב או תזוזה של השבר.

שברי מאמץ- עצמות השוק הינן מיקום נפוץ לשברי מאמץ , שברים אלו אופייניים בילדים בגילאי 8-15 , במקרים רבים לא נוכל לראות סימן לשברים אלו בצילום רגיל, הטיפול ברוב המקרים מסתכם במנוחה.

שברים המערבים את לוחית הגדילה, בילדים לוחיות הגדילה הסחוסיות עדיין לא נסגרו ולכן , היות וזה האזור הכי חלש בעצם, שם יקרו פציעות רבות. כאשר השבר פוגע גם בלוחית הגדילה התוצאה תלויה מאוד בדרגה של הפגיעה ובמיקום , ברובם של המקרים שברים אלו מחלימים היטב אך כאשר לוחית הגדילה נפגעת בצורה משמעותי , הדבר יכול לגרום בעתיד לשינוי באורך הגפה או צמיחה של הגפה באופן עקום ,לכן במקרים אלו יש משמעות לאבחן את השבר בזמן, במידה ויש חשש לזה הרופא יסביר זאת ויזמין את הילד למעקב כל מס' חודשים על מנת לזהות את התופעה במידה והיא מתרחשת.

שברי תלישה– חבלה אשר במבוגר הייתה גורמת לקרע של רצועה, בילדים תתרחש לרוב תלישה של עצם מאזור הצמחה (אפופיזה). בילדים מסוימים נוצרים דלקת וכאבים באזורים אלו בעקבות   תנועה נשנית וללא חבלה כלל. הדוגמא הנפוצה ביותר לכך הינה מחלת "אוסגוד-שלטר" בה כיווצים נשנים של גיד הפיקה (השריר הארבע ראשי) גורמים לדלקת וכאבים בקדמת הברך.

שברי "ענף ירוק" greenstick fractures הם סוגי שברים הייחודיים לילדים. היות ומעטפת העצם בילדים היא עבה וגמישה, לעיתים העצם אינה נשברת לשני חלקים נפרדים, אלא מתכופפת.  בדיוק כמו ההבדל בין לנסות לשבור ענף של עץ יבש לעומת גבעול ירוק, הענף היבש ישבר לשניים ואילו הגבעול רק יתכופף אך לא ישבר.

• פריקה- זהו מצב בו אחת העצמות זזה ממקומה הטבעי בתוך המפרק. להבדיל מפריקה של כתף, המפרקים בגפה התחתונה הם חזקים ולכן הפריקות הן נדירות, לרוב דרושה לשם כך חבלה בעוצמה גבוהה מאוד (למשל, תאונת דרכים קשה), יוצא דופן לכלל זה היא הפיקה שלעיתים יכולה לפרוק אפילו בעקבות תנועה לא נכונה, מצב זה מאפיין בעיקר נערות בגילאי ההתבגרות ואנשים בעלי מפרקים גמישים במיוחד.
• נקע- הנקע הוא מצב של מתיחה או קרע של רצועה, אמנם ניתן לנקוע כמעט כל פרק בגוף, הנקעים הכי נפוצים מתרחשים ברצועות הקרסול בעקבות סיבוב חזק מדי של הקרסול. נקעים לא תמיד יגרמו להופעה מידית של כאב ופעמים רבות, רק בערב או בבוקר למחרת, כאשר מצטברת נפיחות באזור, אז מופיע הכאב. היות והנפיחות היא הגורם העיקרי לכאב בנקע, הטיפול מתמקד בהקטנת הנפיחות ככל הניתן. חבישה של הפרק בעזרת תחבושת אלסטית יוצרת לחץ מקומי וכך מקטינה הנפיחות, הרמת הגפה מעל גובה הלב גורמת לנוזלים לזרום לכיוון מרכז הגוף ולא להצטבר במפרק, קירור המקום עם קומפרסים קרים מקטין את הנפיחות במנגנון של כיווץ כלי דם.
• מתיחה\קרע של שריר – נפוץ בילדים ויכול לגרום לכאב ניכר ואף הופעה של שטף דם באזור. הטיפול ברוב המקרים יהיה קירור המקום ומנוחה של מס' שבועות.
• כאב שרירים- שריר יכול לגרום לכאב גם ללא פציעה, לעיתים פעילות גופנית מאומצת מדי גורמת לשרירים להפריש חומצה המובילה לכאב שיכול להיות משמעותי, הטיפול במקרה זה הוא חימום האזור ומנוחה בת מס' ימים.
• בצקת בעצם- חבלה שלא הייתה בעוצמה גדולה מספיק על מנת לגרום לשבר בעצם, יכולה לגרום ל"שטף דם" בתוך העצם עצמה, בצילום לא נראה שבר אך המצב מלווה בכאב, אמנם ניתן לזהות פציעות אלו בבדיקת MRI, לרוב אין בכך שום צורך והכאב יפוג לאחר מנוחה של מס' ימים \שבועות.
• חתך של העור- הטיפול בחתך משתנה לפי מיקומו, גודלו ועומקו. חתכים מסוימים ניתן להדביק אך כאשר מדובר בחתכים גדולים, חתכים בעלי שוליים לא ישרים וחתכים מעל מפרקים ידרשו לרוב תפרים. חשוב מאוד לנקות את החתך על ידי מים סטריליים זורמים, להוציא את כל הגופים הזרים שיש בפצע אשר יכולים לגרום בהמשך לזיהום ולבצע את התפירה בסביבה סטרילית על מנת להקטין את הסיכון לזיהום. היעילות של טיפול אנטיביוטי מניעתי במקרים אלו מוטלת בספק ולכן לא תמיד יהיה צורך בטיפול אנטיביוטי, הדבר נכון גם לגבי משחות אנטיביוטיות מקומיות שלעיתים יכולות לגרום לגירוי הפצע, יש להישמע להוראות הרופא היות והטיפול נקבע בכל מקרה לגופו.
• חדירת גוף זר- פעמים רבות הורים מגיעים לקבלת טיפול רפואי בשל צליעה של הילד, למרות שלא נחבל ואף לא עסק בפעילות יוצאת דופן, הסיבה לכך במקרים רבים עשויה להיות קוץ שחדר לכף הרגל, לכן בילד עם צליעה שלא ברור מה מקורה, מומלץ דבר ראשון, לבדוק את כפות הרגליים לנוכחות פצעים או סימני חדירת גוף זר.

מניעה היא הדרך הטובה ביותר למנוע פציעות בילדים וזה כולל את כל המובן מאליו כגון אביזרי בטיחות איכותיים לרכב, נהיגה זהירה, הסרת מכשולים באזורים בהם ילדים משחקים וכדומה.

פעילות גופנית סדירה מחזקת את הגוף , שומרת על גמישות ומפתחת את מערכת שיווי המשקל וכך עשויה לצמצם את עוצמת הפציעה באופן משמעותי במקרה של חבלה.

במידה והילד נחבל בגפה וישנו חשד שמדובר בפציעה משמעותית, יש לקבע את הגפה על מנת למנוע תזוזה, כאשר אזור פצוע מקובע ולא זז, יורד הסיכון לפגיעה בכלי דם או עצבים דבר העשוי להיגרם למשל מחתיכה חדה של עצם שבורה ומקל על הכאב. בהמשך יש לפנות את הילד לקבלת טיפול רפואי.

אצל הרופא:

הרופא, לרוב רופא אורתופד, יתשאל את הילד וההורים לגבי פרטי החבלה, ינסה להבין האם מדובר בתאונה או האם הילד היה קורבן לפציעה מכוונת ובהמשך יבדוק את הילד מה שיכלול מישוש האזור, הנעת המפרקים הסמוכים, בדיקה של תקינות העצבים וכלי הדם. במידה ועולה חשד לפציעה משמעותית יבוצעו בדיקות עזר בהתאם, צילומים בשביל לשלול שבר או אולטרסאונד בשביל לזהות פציעה בגידים, שרירים או רצועות.

לאחר שלב האבחון, מגיע שלב הטיפול. הטיפול משתנה לפי מיקום וסוג הפציעה כאשר טיפול שמרני כולל לרוב טיפול נגד כאבים, חבישה אלסטית או קיבוע הגפה בסד או בגבס. במקרים מסוימים, כאשר הצפי הוא שלא יוכל להתקיים ריפוי אופטימאלי בשיטות שמרניות בלבד, יומלץ על טיפול ניתוחי.