מדובר בתסמונת בה רצועה בשורש כף היד מתעבה וגורמת ללחץ על העצב שעובר תחתיה (העצב המדיאני).

העצב המדיאני מעצבב את אצבעות 1-3 (אגודל , אצבע ואמה).

ישנם מס' מצבים רפואיים הגורמים להתעבות הרצועה וליצירת התסמונת, העיקריים שבהם הם תת פעילות של בלוטת התריס, סכרת, דלקת פרקים והריון.

אמנם ברוב המקרים התסמונת נוצרת ללא סיבה ידועה.

התלונות העיקריות הינן תחושה של נימול, שריפה וכאב באצבעות 1-3 (באצבע אחת או בכמה מהן). הכאב יכול להקרין לגובה המרפק ואף לגובה הכתף . כאשר המחלה מתקדמת מופיעים גם תסמינים ליליים שיכולים להעיר משינה.

עם הזמן מתפתח גם קושי בפעולות מוטוריות עדינות כגון לפתוח בקבוק או לסגור חזיה, ירידה בתחושה ונפילת חפצים מהידיים באופן לא רצוני. בשלבים מאוד מתקדמים השרירים בבסיס האגודל (השרירים הטנאריים) עוברים ניוון שנראה לעין.

האבחון מתבצע על ידי רופא מנוסה בעזרת סקירה מקיפה של ההיסטוריה הרפואית, שלילה של גורמים אחרים היכולים לגרום לתופעה כגון לחץ על עצבים בגובה הצוואר (כגון פריצת דיסק בצוואר) או לחץ על העצב המדיאני בגובה המרפק

בדיקה גופנית מקיפה ובנוסף בדיקות עזר שיכללו לרוב EMG (בדיקה המדגימה הולכה בעצב ומוצאת האם יש פגיעה בעצב בשל לחץ בתעלה הקרפאלית) ולעיתים בדיקת אולטראסאונד שיכולה להדגים האם העצב לחוץ או לא

במקרים מאוד קלים ניתן לטפל שמרנית, כלומר על ידי ריפוי בעיסוק והתאמת סדי מנוחה לשורש כף היד.

ברוב המקרים יהיה צורך בטיפול ניתוחי בו מבצעים חתך קטן בשורש כף היד ודרכו מבצעים חירוץ של הרצועה הקרפאלית הלוחצת , דבר המאפשר לשחרר את הלחץ מהעצב המדיאני

ההחלמה מהניתוח אורכת בין מס' ימים לבין מס' חודשים, תלוי בחומרת הפגיעה שהייתה לעצב , לרוב ניתן להשתמש ביד יום -יומיים לאחר הניתוח וחזרה מלאה לתפקוד לאחר שבועיים

במידה ולא משתמשים בתפרים נספגים יש צורך להוריד תפרים שבועיים לאחר הניתוח.

כמו בכל ניתוח , גם בניתוח זה עלולים להיות סיבוכים בהם זיהום, פגיעה במבנים אנטומיים סמוכים או בעיות צלקת כגון רגישות למשך תקופה של מס' חודשים.